דף הבית	אודות
קינסיולוגיה	צור קשר
יעוץ עסקי קארמי
מדיטצית הצליל הראשוני קורסים לפרטיים קורסים לארגונים מכתב אישי מד"ר צ'ופרה על ד"ר צ'ופרה מאמרים מהעיתונות

סודות הניהול האחר

מאת שגיא חמץ, בנגלור
The Marker ינואר 2005

השעה שבע בבוקר, ובחדר הגבוה ביותר במבנה דמוי פרח הלוטוס מתנהלת פעילות שקטה ומוארת. מירון שולץ, חתן פרס נובל לכלכלה ואחד הכלכלנים המוערכים בעולם, יושב על הרצפה בישיבה מזרחית מתוחה. הוא לובש גלימה לבנה, ונושם נשימות איטיות ומלאות. לצדו, בישיבה זקופה לא פחות, יושב ביל אלקוס, מנכ"ל ומייסד קרן ההון סיכון קלירסטון מקליפורניה. גם הוא לבוש לבן, גם הוא נושם באטיות ובכוונה מלאה ועל פני האחד כמו על פני האחר ניכרת אותה הבעה של אושר שמימי.

מבעד לחלונות הגדולים שמכל עבר נשקפים אגם קטן, שדות ירוקים וקבוצות של עצי דקל הפזורות עד קצה האופק. אבל לא הנוף הוא האחראי להבעת האושר העילאי שעל פני הנוכחים - ממילא עיניהם עצומות. לא, ההבעה הזאת קשורה יתר לעובדה שבחדר נשמע קול מונוטוני החוזר באנגלית ובמבטא הודי כבד על שני משפטים קצרים. "לנשום פנימה...לנשום החוצה", מורה מדריך היוגה, "לנשום פנימהההה... לנשום הההחוצה".

שולץ ואלקוס לא נטשו את עולם החומר למען עולם הנפש, לא יצאו לחופשה רוחנית וגם לא התחילו לממש את חדוות היוגה בהפסקת הצהרים. הם רק שניים ממשתתפיו של "התרבות התאגידית והרוחניות"(CCS), סמינר המתקיים זו השנה השנייה ברציפות במקום הקרוב גיאוגרפית לבנגלור, עיר ההיי טק הגדולה בהודו, ובו בזמן גם מרוחק ממנה לכאורה שנות אור: האשרם של הגורו ראווי שנקר, מייסד ארגון "אמנות החיים" (בהודו פועל גם נגן סיטאר ידוע הנושא שם זהה). אחרי המדיטציה, אחרי ארוחת הבוקר הבריאה במיוחד, אחרי הפאנלים ולפני ארוחת הערב האורגנית שמרכיביה צמחו במקום, יחזרו אם כן שני האורחים מארה"ב לבניין הלוטוס. הם יחצו שוב מדשאות, יטפסו בגרם של מדרגות שמפל מים זורם ביניהן ומזרקות תוחמות אותן, וייכנסו לחדר שהוסב לאולם הרצאות. שם, לפני קרוב ל-600 מנהלים מרחבי העולם, הם ירצו על ניהול, על רוחניות ועל הדרך הטובה ביותר לשלב ביניהם.

השילוב הזה בין רוחניות לניהול, שני עולמות מקבילים לכאורה, דווקא לא חדש לעולם העסקים. הוא הספיק לחלחל אליו, להתנחל בו ולהפוך לכלי עבודה שכיח. אבל זר גמור שהיה מרפרף בחוברת הסמינר היה נתקף מן הסתם תחושת דיסוננס חריפה. "מקסום רווחים ואתיקה", "שימור מצוינות בתקופה של שינויים קיצוניים" ובעיקר "השורה התחתונה בפרספקטיווה של זמן" - אלה אינם נושאים שהיה מצפה למצוא בסמינר הנערך בחסותו של גורו בהודו הרחוקה ואפופת הרוחניות. ביקור באשרם עצמו - מחדד את תחושותיו, את מקומה של התחושה הראשונית היתה תופסת אז התחושה שאין בעולם, פשוט אין מקום המשקף טוב מהאשרם של ראווי שנקר את השילוב המיוחד בין טכנולוגיה גבוהה לספירות עליונות.

זה מתחיל בכיסאות שבאולם ההרצאות. עטופים בבדים כתומים, מאותתים הכיסאות האלה שכאן, לפניך, אולם הרצאות לא רגיל. אבל יותר מהכיסאות משדר את המסר הכפול מה שמסביבם ולפניהם: הבמה המרכזית, מסכי הענק למצגות וציוד התקשורת המתקדם של הנוכחים. פאנל אחרי פאנל, מרצה אחרי מרצה, כולם בסמינר נעזרים במצגות. כוהני דת, בדיוק כמו אנשי עסקים בכירים, עולים לבמה עם מחשב נייד דק ומשוכלל, מחברים אותו למסך המרכזי ופותחים במצגת פאוור פוינט שלא היתה מביישת גם את חדרי הישיבות המתוחכמים ביותר בעמק הסיליקון.

למשתתף שבא מהמדינה העברית קשה לדמיין את אנשי הדת בארצו שולפים מחשב ומתחילים להרצות על עסקים. אבל כאן, במרחב הרוחני של ראווי שנקר, מאמינים בטכנולוגיה מתקדמת. מעגל המאמינים הראשון - אלו המנהלים את מפעלי הענק של הגורו ברחבי העולם ואירגנו גם את הכנס - מצויד לפחות כמו חבורת מהנדסים במיקרוסופט. בעצם קשה לחשוב על מקום אחר שאפשר להיתקל בו במכשירי סלולר רבים כל כך מהדור השלישי, שאך זה נולד. לטובת האורחים אף תוגבר האשרם באמצעי תקשורת נוסף - חדר תקשורת עם עשרה מחשבים ניידים המחוברים לאינטרנט, בחסות האצ', חברת הסלולר ההודית מקבוצת האצ'יסון, המוכרת בישראל כבעלת המניות הגדולה בפרטנר.

ואם השילוב הבכל-זאת-משונה הזה בין הרוחני לעסקי מגולם בכל אלה, הוא כבר מזוקק ממש בדמותו של ראווי שנקר עצמו ובשרו - או סרי סרי ראווי גורוג'י, כמו שהוא מכונה בפי מעריציו.

ראווי שנקר - השושבין הראשי של הסמינר, המארח, נותן החסות, ההוגה, הרוח החיה והגורו המועדף של רבים מהמשתתפים - הוא אולי הגורו "המערבי" מכל. זקן שחור, עיניים בורקות, גלימה לבנה ורחבה ושרשרת עץ גדולה על הצוואר - בכל אלה שנקר מגלם את מה שמצפים במערב מגורו. גם ציטוטים כמו "אני מודד הצלחה בחיוך, מספר החיוכים שלכם הוא המדד הטוב ביותר להצלחת הקריירה שלכם" או "חפשו את התשובות בתוככם..." מתאימים היטב לסטריאוטיפ.

אבלשנקר אחראי לא רק לציטוטים כאלה. הוא גם האיש שאמר, בין השאר, "מנהלים בכירים צריכים לעסוק ב'מה'. מה הן מטרות הארגון, לאן הוא הולך, מה עליו לשנות. מנהלים בדרג הביניים צריכים לעסוק ב'איך'. איך לצע את המשימות ואיך נחלקת העבודה. מנהלים זוטרים צריכים לעסוק באיכות המוצר והשירות". וזו רק דוגמה אחת קטנה.

כן, שנקר הוא גורו שאפשר לעכל בעולם התחרותי. כמו גורואים אחרים, גם הוא גורס כי יש לעצור את החיים בנקודה מסוימת - לכמה דקות,שעות, שבועות ואפילו שנה - ולהתרכז בגוף ובטכניקת נשימה כדי "לטעון" מחדש את האנרגיה הנחוצה להמשך הדרך, אבל שלא כמו גורואים רבים אחרים, הוא לא רואה בצבירת ההון ובעשיית העסקים את אויבותיה המובהקות של השלווה הקוסמית. להפך. שנקר בולט זה שנים בגישתו האוהדת לעולם העסקים והגה את הצירוף עסקים-רוחניות כבר לפני זמן רב.

30 שנה הוא גורו פעיל. 40 מרכזים מפעילים מאמיניו בעולם. אבל למרות כוח המשיכה רב השנים של הנוסחה - זו המשלבת רוחניות בחיי היומיום, ובעולם העסקים בפרט, בלי להפריד בין השניים - את עיקר כוחו צבר שנקר דווקא בשנים האחרונות. פגישה עם הנשיא בוש, נאום בטקס הפתיחה של הפורום הכלכלי בדאבוס, מפגש מתוקשר, כנראה מחויב המציאות, עם שמעון פרס, פגישות עם בכירים באו"ם - כל אלה ביטאו אז את כוחו וגם ביססו אותו בתורם.

העיתוי הזה לא מקרי, הגישה שמציע שנקר משתלבת להפליא בעולם שאחרי וורלדקום, אנרון וארתור אנדרסן. שרשרת הקריסות הזאת של הפירמות הבולטות באמריקה התאגידית היתה נקודת תפנית. בעיקבותן חילחלה ההכרה כי התעלמות מכללי האתיקה עשויה להיגמר באובדן מוחלט של העסק, גם אם הוא בן עשרות שנים ומעסיק אלפי עובדים. ההכרה הובילה למגמה, ועולם העסקים הולך ומגלה מודעות גוברת בכל הנוגע לאתיקה, רוחניות ואיכות הסביבה. הגלובליזציה והגברת התחרות בשווקים חיזקו את המגמה הזאת, כאשר העולם העסקי תפש כי יחס אוהד לאיכות הסביבה, יחס טוב יותר לעובדים ויחס סובלני יותר ללקוחות מחזקים את חוסנה של החברה, את תדמיתה ואת שם המותג שלה.

הצצה במגזינים המובילים בעולם ממחישה עד כמה הגישה תופסת תאוצה. כתבה מרכזית מהחודש שעבר במגזין העסקים "פורצ'ן", המוקדשת למנהל חברת התוכנה סלף-פורס, נפתחת בתמונה גדולה שלו ושל חברי ההנהלה בשעת המדיטציה היומית שלהם. המנהל, המודע היטב להשפעתן של תמונות כאלה על שווייה של המניה, לא היה מאפשר לעולם לצלם אותו כך אילו חשב לרגע כי הוא ומנהליו עשויים להצטייר כחבורת תמהונים.

באותו שבוע בדיוק פירסם "ניוזוויק" כתבה נרחבת על גישה חדשה לניהול קריירה בעקבות הצלחתו של הספר "סודות האטיות". הספר הזה, שהפך לרב מכר באירופה, קורא להאטת קצב החיים - ורבים כבר נענו לקריאה. בכ-100 ערים בעולם הוקמו קבוצות הקוראות לאנשים להאט את הקצב - וזכו לעידוד ולמימון של רשויות וחברות. אחת מאלה היתה ארנסט אנד יאנג. הנהלתה של פירמת ראיית החשבון הבינלאומית שלחה לעובדים אזהרה חמורה בחוזר. אל תעזו, היא התרתה בהם, לבדוק אי-מיילים מהעבודה בסופי השבוע, בחגים ובשעות הערב.

מה זו בעצם רוחניות או: הכלב של שולץ

גם מירון שולץ מכיר קצת את אמריקה התאגידית ומוכן לדקלם את הסיסמאות המוכרות על קריסת הקונספציה הישנה. אבל במקרה של שולץ עצמו, כמו במקרים רבים אחרים, ההצטרפות למעגל המאמינים של "כבוד הוד קדושתו גורוג'י" לא נבעה מתחלואיה של הכלכלה, אלא ממשבר הרבה יותר אישי באופיו.

שולץ, החתום על הנוסחה המקובלת בעולם לחישובי אופציות, נוסחת בלק ושולץ, ומנהל היום קרן השקעות של 1.5 מיליארדי דולר, נשאב לעולם הרוח סמוך לעריקתו מהאקדמיה לעולם העסקים. הוא אולי לא אומר זאת במפורש, אבל מבין השורות אפשר להבין כי הפער בין ההצלחה והציפיות מהכלכלן המהולל ובין הרגשתו שלו, הרגשה של אובדן דרך ושל אנרגיות נמוכות, הוא שהניע אותו לחפש דרך חדשה. הרוחניות מילאה את הפער הזה.

"הרגשתי צורך להאט את קצב העבודה שלי וחיפשתי דרך לעשות זאת", הוא מוכן לספר. "לקחתי כמה קורסים ביוגה ובמדיטציה וגיליתי שזה עוזר לי. מאוחר יותר חבר הכיר לי את הגורו, וכשלמדתי את התורה שלו והתחלתי לתרגל את המדיטציה שלו הבנתי שזה הכלי היחיד שיאפשר לי לעשות הפסקה, להשיג את האיזון הדרוש, לגלות מחדש מה אני באמת רוצה, במה אני טוב".

לשולץ יש הגדרה ציורית, גם אם יומיומית, למושג החמקמק "רוחניות". "זה בדיוק כמו לצאת לטיול עם הכלב", מחייך האיש העומד היום בראש קרן הנקראת בשם הציורי לא פחות "גבעת האלון". "הכלב הוא שבוחר את הכיוון, ובעליו רק הולך בעקבות הרצועה הנמתחת. אבל אני רוצה להיות זה שמוביל את הכלב. באמצעות רוחניות אפשר לשנות את הכיוון. אפשר, במקום להיגרר על ידי החיים, המשברים והמתחים, לקבוע את הדרך".

המלה הזאת, "רוחניות", שחזרה ועלתה בדבריו של שולץ והיתה גם עילת הכנס, גדולה ואמורפית. אבל כששומעים את דוגמת הטיול-עם-הכלב מבינים לפתע שאפשר בקלות להחליף אותה בכמה מלים פשוטות ומוכרות יותר, שכיחות בשיח היומיומי של העולם המערבי, כמו למשל "מודעות" ו"הגשמה עצמית" או "אחריות אישית". צמדי המלים האלו מכוונים למקום אחד - היכרות טובה יותר של האדם עם עצמו וחיבור הדוק יותר בין מה שהוא בוחר לעשות למחייתו ובין מה שהוא באמת רוצה לעשות.

תשובה קצת פחות אישית ואמוציונלית לחידת הרוחניות אפשר היה למצוא בדברים שנשא בכנס הפרופ' טרי פאוצ'נט. פאוצ'נט, ראש החוג לאתיקה בבית הספר לניהול באוניברסיטת HBC שבקנדה, ערך מחקר רחב היקף על דרכם של כמה מנהיגים כלכליים ומדיניים במהלך ההיסטוריה. מעל הבמה, שכוסתה באותו בוקר בפרחים, הוא צייר שלושה שלבים בתהליך הניהול: הראשון מונע על ידי האגו והאמונה העצמית, השני על ידי הרציונליזציה והזהות התרבותית והארגונית, והשלישי הוא שלב הרוחניות, הכולל בין השאר אתיקה וערכים.

למי שהשלב השלישי אינו נהיר דיו היה מוכן פאוצ'נט להסביר בסבלנות. שמירה על אתיקה גבוהה, אימוץ ערכים גבוהים ויחס אנושי ואישי לעובדים וללקוחות - אלה כמה מאבני הדרך של הרוחניות או המודעות העצמית. זו מצידה מאפשרת להתמודד עם האויב הגדול של הניהול - חוסר הזמן או ההתמודדות הכושלת עם ניהול הזמן, הפותחת מעגל הרסני של חרדות ולחצים. הרוחניות או רמת המודעות הגבוהה, הוא אמר, קוטעת את המעגל. היא מגבירה את ההקשבה ומאפשרת למנהל להפוך שעה לחוצה לששים דקות נינוחות ויעילות.

"במחקר שערכנו גילינו שכל המנהיגים הגדולים, החל בנלסון מנדלה וכלה בביל ג'ורג', מנכ"ל החברה המשגשגת מדטרוניקס, עסקו בדרך זו או אחרת במדיטציה או בתרגולים אחרים של רוחניות", אמר פאוצ'נט והזכיר שמה שטוב למנדלה לא טוב לעמיתיו בבתי הספר לניהול עסקים. "בתי הספר למינהל עסקים עוסקים בשני השלבים הראשונים, כי השלב השלישי, הרוחני, הוא היחיד שאינו נרכש ואינו מדיד. אבל ככל שהתחרות מחריפה וככל שהעולם הופך לגלובלי והידע לזמין יותר, דווקא השלב הזה נעשה הקריטי שבין השלושה בדרך להצלחה".

למרות המבטא הצרפתי המשכנע והדוגמאות הרבות בהרצאה, הקהל לא הסתפק בהאזנה פאסיבית. הוא המטיר על פאוצ'נט שאלות שאימתו את התיאוריה האקדמית שלו עם מציאות העסקים היומיומית. רגע, הציג מנהל בסניף סיטי בנק בהודו את תוצאותיה הטובות של החברה, איך התיאוריה משתלבת בעובדה שהחברה חוטאת בבעיות אתיות? פאוצ'נט לא התרגש, "כל המחקרים שנעשו בנושא האתיקה בעסקים גילו כי חברות בעלות אתיקה גבוהה שורדות לאורך זמן, אבל אין שום הוכחה שאתיקה אכן משפרת רווחיות". הנהוני הראש בקהל לימדו כי חלק זה של המחקר מוכר היטב.

כמו פאוצ'נט, גם שולץ מדבר במונחי הישרדות. "הגלובליזציה שינתה את חוקי המשחק", הוא הגדיר את הטורנדו של עולם העסקים. "היא הסירה את רוב ההגנות שחברות וארגונים נהנו מהן בשוק הטבעי שלהם ויצרה כאוס ומשברים. מי שישרוד בזירה החדשה והרועדת הזאת הוא מי שצליח לבנות צוות גמיש דיו לעכל את השינוי, וגמישות כזאת אפשר ליצור רק באמצעות הכנסת מרכיבים של רוחניות לתוך צוות העובדים, יצירת רוח מיוחדת לחברה ובניית מנהיגות אתית".

שולץ לא השאיר את המשפט האחרון מרחף בחלל. את המונח "מנהיגות אתית", שנשמע כלקוח מספר הדרכה של הארגונים הירוקים, הוא תירגם לכללי עשה ואל תעשה. שקיפות, זרימה חופשית של מידע וכנות ביחסים עם העובדים בכל הדרגים - אלו רק כמה מהם. "חשוב לזכור שהגלובליזציה השאירה גם את העובד חשוף ומבולבל. האדם בעולם המערבי אינו נהנה עוד מהערכים והיציבות שהיו נחלתו לפני כמה עשרות שנים, כשהקהילות היו סגורות ומגוננות יותר. ארגון שלא יידע להעניק לעובדיו את הביטחון הנחוץ להם ואת רמת האתיקה הדרושה לצורך יחסי עבודה תקינים, יתקשה לשרוד ולייצר רווחים לאורך זמן".

זה נשמע נכון ויפה אבל האם חברה הפועלת בדרום אמריקה או בהודו יכולה לשרוד ללא שוחד? האם רמת אתיקה גבוהה לא עלולה לפגוע בחברה כאשר המתחרה מפגינה גישה אפורה לנהול העסקים ומשיגה חוזים טובים יותר? סאנג'ן ג'ינדל, בעל חברת פלדה הודית, נתן תשובה עקיפה וסיפק מדריך לאיתור האתי. "את הבדיקה הראשונה - של מה אתי ומה לא - כדאי לעשות בלילה", פתח ג'ינדל. "אם אתם מתקשים להירדם אחרי משהו שעשיתם ביום העסקים, סימן שעברתם על כללי האתיקה. שאלה נוספת שאתם יכולים לשאול את עצמכם היא אם החלטה שקיבלתם היא נכונה. ברוב המקרים אנחנו יודעים בינינו לבין עצמנו מה היא ההחלטה הנכונה. פעמים רבות אנחנו מעדיפים להתעלם מהקול הפנימי שאנחנו שומעים, וכך עוברים שוב על כללי האתיקה".

כמה מהמשתתפים מקשיבים באמת לקול הפנימי הזה? לא ברור. מה שבטוח הוא שבסמינר הזה רובם ככולם הקשיבו לקולות החיצוניים שהרצו לפניהם. בניגוד לכנסים המוכרים לכל איש עסקים ומנהל, כאן לא היו פינות הקפה והמרפסות מלאות יותר מאולם ההרצאות. דווקא כאן, מקום שהנוף ומזג האוויר קרצו בו במיוחד והריחוק ממקום העבודה הגביר את אווירת החופשה, האולם נשאר מלא לאורך כל ההרצאות, והשקפים משכו את העין יותר מהנוף הפסטורלי. גם השקף הראשון שהציג שייאם ויסנטאן, דיקן ISB, אחד משני בתי הספר למינהל עסקים החשובים בהודו.

מרצים, גם אלו הנוטים לרוחניות, כנראה אוהגים חלוקות. אם פאוצ'נט חילק את הניהול לשלושה, ויסנטאן חילק את דרכו של המנהל לרוחניות לארבע מדרגות והמחיש אותן בשקף: המדרגה הפיסית למטה, המדרגה האמוציונלית מעליה, וזו האינטלקטואלית מעל לשתיהן. "את שלוש אלו כל אחד מאתנו מכיר היטב, אבל מעליהן נמצאת המדרגה הרוחנית, וכלפיה המודעות של רובנו נמוכה יותר", הוא אמר ומיד הציג קושי. "כל אחד מכם צריך לשאוף למצות את ארבע הרמות בכללן, אבל הרמה הרביעית, הרוחנית, היא הקשה ביותר להבנה, להשגה ולמיצוי".

אז איך בכל זאת מבינים וממצים? הפתרון של ויסנטאן, ובעצם זה שהסתמן לאורך הכנס כולו, לא כרוך בעשייה, אלא במה שנראה קשה פי כמה למנהל ואיש העסקים המערבי - באי עשייה. "שקט", לחש ויסנטאן בהרצאתו אחרי קרוב לדקה של דומייה, "הוא חלק מתהליך הלמידה, במיוחד בתקופות של משבר ושינוי".

איך מיישמים רוחניות או: קולו של השקט

השקט הזה של ויסנטאן הוביל לרעיון הבא, שיכול ללכוד בקלות את תשומת לבו של כל מי שמתמודד עם משבר גיל ה-40 או משבר גיל הביניים. "בגיל 18 אדם חש שהוא יכול לשנות את העולם. יש בו האנרגיות הדרושות, התמימות והכוח, אבל אין לו הניסיון, הידע והבשלות", הסביר ויסנטאן. "בגיל 40, אחרי עשר או עשרים שנות קריירה, מצבנו הפוך. יש לנו ידע וניסיון, אבל כבר אין לנו האנרגיות וגם לא מצב התודעה הדרוש ליצירה ולעשייה מסוג זה".

הסוד - אם אתם מצויים במקרה בעיצומו של משבר מהסוג הנזכר כאן - טמון לפיכך בשילוב בין ניסיון החיים מצד אחד והאנרגיות של האדם הצעיר מצד שני. את הסינרגיה הנחשקת אפשר להשיג, כפי שפירט ויסנטאן שקף אחרי שקף, גרף אחרי גרף, בשדרוג מתמיד של רמת הרוחניות והאתיקה שלכם. "ככל שאתם חיים בשלום עם עצמכם, ככל שעברתם על פחות חוקים, הייתם נאמנים יותר לאמת שלכם, קשובים יותר לצרכים שלכם ולאלו של הצוות שלכם, כך תוכלו להעלות את רמת התודעה שלכם".

מי שחיפש דוגמה חיה למודל שהציג ויסנטאן לא נדרש אלא להביט אל פינת האולם, מקום שאיש קטן קומה עמד בו יחף והמתין לתורו לעלות לבמה: ד"ר אל ראו, חבר פעיל ב"אמנות החיים" ונשיא וויפרו, חברת ההיי טק השנייה בגודלה בהודו. המוזמנים לא נזקקו שיציגו לפניהם את הד"ר ראו. ראו הוא אחד המנהלים הנערצים ביבשת, מוכר היטב גם לכל ראשי תעשיית ההיי טק העולמית. הם גם ידעו שראו מיישם את עניין הרוחניות בעסקים הלכה למעשה - והוא דוגמה טובה לכדאיותה העסקית.

לעובדה הזאת יתוודע גם הזר המוחלט כבר ברגע החלפת כרטיסי הביקור. על הכרטיס של ראו הוא יקרא אז מסר שלם, לא שכיח: "מתוך הערכה וכבוד לערכים אנושיים, אנחנו מבטיחים לשרת את לקוחותינו ביושרה, בעזרת יזמות, חדשנות וחשיבה איכותית וחיובית". המסר הזה מעטר לא רק את כרטיסו של הנשיא אלא של כל אחד ואחד מעובדי החברה, והוא לא רק הבטחה פתוחה. וויפרו, כמו חברות היי טק נוספות מבנגלור, אימצה את גישתו של ראווי שנקר, הפכה אותה לדרך חיים, וגם מספקת עשרות מתנדבים פעילים לאשרם הזה ולאחרים כמותו. החברה הקימה מערך שלם של טיפול בבעיות אתיות ודיווח עליהן, מינתה מנהל אתיקה ראשי ופתחה מרכז מידע. אל המרכז הזה מועברות באנונימיות תלונות ושאלות בנושאי אתיקה, ובהיותו פתוח לכולם, כל תלונה על מנהל זה או אחר נחשפת לעיני כל.

"כל המחקרים שהכרתי, ואשר עסקו בהשוואה בין ארגונים בעלי תרבות אתית לארגונים נעדרי תרבות כזאת, הוכיחו כי ארגונים אתיים צומחים מהר יותר ולאורך זמן. לא היה לנו ספק שנבנה את וויפרו על פי ערכים כאלו", אמר ראו על החברה שלפני עשר שנים מנתה אלף עובדים והיקף מכירותיה הסתכם ב-1.5 מיליוני דולר, והיום היא מונה 40 אלף עובדים ומכירותיה חצו את רף מיליארד הדולר. "לצמיחה אמנם אחראים לא רק המהלכים לשמירת האתיקה או שילוב הרוחניות בניהול, אבל בזכות הגישה הזאת אני יכול להבטיח היום יציבות והמשך של הצמיחה".

כנס ה-CCS סיפק עוד סדרה ארוכה של כלים מעשיים יותר ופחות למימוש הניהול הרוחני. גם לנארנדרה דסאי, מנכ"ל חברת ההחזקות ההודית אפאר, למשל, יש כללי עשה ואל תעשה למנהל הרוחני. "קודם כל, הבן מי אתה ומה אתה צריך להיות. אל תנסה להגיע למקום שאינך יכול להגיע אליו. זה מה שקרה למנהלי וורלדקום ואנרון. הם רצו להגיע למקום שלא היו מסוגלים להגיע אליו, לכן הם חיפשו קיצור דרך וסיימו כפי שסיימו", הוא התחיל לפרוש את כלליו לפני המשתתפים וחזר גם הוא לאמריקה התאגידית. "נסה להפגין לפני עצמך ולפני עובדיך כנות וצניעות. כשאתה מסתבך עצור, פסע אחורה והמתן. אל תסתער בכוח קדימה. ולסיום, אל תתאהב בתדמית שנוצרה לך ואל תניח לה להיות מכשלה. פרק אותה, שנה אותה ובנה אותה שוב ושוב מהתחלה".

דסאי, גם הוא דמות מוכרת בכלכלה ההודית, שהסתובב בסמינר כששובל של עיתונאים מקומיים נשרך אחריו, סיים את הרצאתו בחיוך רחב ושרשרת תודות. הוא הודה לקהל, הודה לגורו, ואז סיים בתודה שלאוזניים מערביות נשמעה משונה. תודה ל"אדונים המכובדים מהתקשורת". אבל עוד קןדם שהעיתונאי מישראל הספיק לעכל את הברכה, שאין ספק כי לא תישמע לעולם בארצו, כבר ירד סדאי מדוכן הנואמים, ניגש אל הגורו שישב בשורה הראשונה, כרע ונישק את שולי גלימתו.

מבניין הלוטוס לדרום תל אביב או: בחזרה למציאות

המבקרים המערביים בכנס מיעטו במחוות מסוגה של זו, אבל גם הם תרמו מניסיונם בכל הנוגע לשילוב היומיומי שבין רוחניות לניהול. אלקוס, שקרן קלירסטון שהוא מוביל וייסד מגיעה להיקף של 600 מיליון דולר, משלב זה יותר משנה שיעורי יוגה ומדיטציה בסדר היום של החברה. "זה לא עניין פשוט", הוא אמר כששאלתי אותו איך עושים את זה.

עמדנו בתור לארוחת הערב, ואלקוס, מגש פלסטיק בידו האחת, שעון רולקס מוזהב על האחרת, חשב קצת לפני שענה וברגע האחרון החליט לשנות נושא. "תגיד, איך העניינים בישראל?" הוא שאל. "כרגיל", עניתי במהירות, מנסה להתחמק מהשיחה השגרתית בין יהודי אמריקאי לישראלי, זו המובילה בדרך כלל לוויכוח נוקב על דרכו של אריק שרון.

"הייתי בכותל לפני כמה שנים", סירב אלקוס לחזור לקרקע ההודית שעמדנו עליה. "התרשמתי מאוד, חשבתי לעשות שם בר מצוה לילד, אשתי כבר התחילה לארגן את הדברים. אבל בסופו של דבר פרצה האינתיפאדה בישראל וכל החברים הזהירו אותנו במפורש שלא להגיע. אז איך באמת בארץ בימים אלה? מפחיד?"

"מפחיד? לא. לא מפחיד, להפך. כמו תמיד, רגוע", השחלתי מלה מעולם אחר כדי לחזור לנושא ויריתי מהר שאלה נוספת. "אתה עובד בתעשייה מאוד לחוצה וצינית שקצב העבודה בה מהיר. כיצד אתה משלב את מה שאנחנו רואים פה באשרם עם העבודה שלך בעמק הסיליקון?"

"יש כמה דרכים", ניאות בסופו של דבר אלקוס להניח לשורשים היהודיים ולחזור לאמונה החדשה שאימץ. "הציניות נעלמה היום בארה"ב, ואת העולם המערבי שוטף גל גדול של הכרה בחשיבות הרוחניות. תרגולים כמו יוגה ומדיטציה כבר אינם עניין משונה או עניין למשוגעים לדבר, כמו לפני עשר שנים. אצלנו בחברה, ואני מכיר חברות נוספות שעושות את זה, מעודדים להקדיש זמן פנוי לקורסים בתחומי הרוח ולתרגולי מדיטציה. אנחנו מתקצבים סמינרים וסדנאות מדיטציה כאפשרות בחירה לעובדים. במקביל אנחנו משדרים לעובדים שלנו ולעובדי החברות שהשקענו בהן מסרים ברורים של אתיקה ושל ערכים שאנחנו עומדים מאחוריהם."

בניגוד לאלקוס, דווקא כמה מהמנהלים ההודים, שאצלם מדיטציה מעולם לא היתה עניין שונה או משונה, ציננו את ההלהבות לנוכח השינוי הממשמש ובא. "היה נהדר", אמר לי מנהל בכיר מדלהי, העומד בראשה של חברה המספקת ציוד תקשורת למתקני האו"ם ברחבי העולם, "אבל אני מתקשה להאמין שאצליח לחולל שינוי גדול כזה בחברה שלנו. יש לנו כמה אלפי עובדים, אנחנו עובדים במדינות עולם שלישי שהאתיקה בהן ירודה במיוחד. אני מאמין שאשנה משהו ושהשתניתי במשהו, אבל להעביר את זה הלאה יהיה לי קשה. חלק ודאי יעבור, אבל אני מניח שזה יהיה חלק קטן, לפחות בשלב הראשון".

אז האם באמת אפשר לשלב בין שני העולמות? האם אפשר לשלב אתיקה גבוהה במיוחד, חשיבה חיובית מתמשכת, חיוך רחב, שקיפות מלאה וסל מלא ערכים גבוהים בשגרת עבודה הכוללת גם פוליטיקה ארגונית, מאבקי כוח ולקוחות זועמים אך נעדרת משאבים? בימים הראשונים שלאחר חזרתי לארץ נראה היה לי שכן, ומדוע לא בעצם. מה כבר יכול להיות קשה כל כך בקצת חיוכים, בנשימות בריאות ובשקיפות מלאה מול עובדים ולקוחות. אבל אלה היו הימים הראשונים.

בימים שאחר כך הלך והתחדד הפער בין בניין הלוטוס הבוהק ואווירת האנרגיה הקוסמית ובין שגרת היומיום בבניין המשרדים שלנו בדרום התל אביבי. יום עבודה שגרתי הוא, כידוע, יום עבודה שגרתי גם אחרי סדנה באשרם הודי רווי רוחניות וכוונות טובות ולפעמים הוא לא יותר מרצף ישיבות ארוכות ובעיות מרגיזות שדורשות פתרון. אז האם אפשר בכלל לשלב בין העבודה השגרתית ובין רמת המודעות הגבוהה, הערכים הגבוהים ורמת האתיקה הבלתי מתפשרת? אם להאמין למשתתפי הכנס, ובייחוד לאנשי העסקים שביניהם, השילוב אכן אפשרי. ויותר מכך - הוא לגמרי משתלם.

למעלה

"שהין" - דבורה יפעת
מענית (ליד פרדס חנה) - 054-4819397
עיצוב האתר: שגרירים